וואלהפעם רקדו ביום כיפור - אז מתי הוא הפך ליום הצום הכי קדוש בשנה?
יום כיפור בלי צום נשמע כמעט כמו סתירה פנימית. במשך יממה מדינה שלמה משנה קצב, הכבישים מתרוקנים ממכוניות, בתי הכנסת מתמלאים ומיליוני יהודים בישראל ובעולם נמנעים מאוכל ומשתייה. גם רבים מאלה שאינם שומרי מצוות מתייחסים ליום הזה אחרת מכל מועד אחר בלוח השנה. אבל יום הכיפורים שאנחנו מכירים היום הוא תוצאה של תהליך ארוך, וחלקים ממנו נראים שונים מאוד ממה שמתואר בתורה. התורה אמנם מצווה "וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם", אבל אינה אומרת במפורש "צומו". חמשת העינויים שאנחנו מכירים כיום - איסור אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת נעלי עור ויחסי מין - הם הפירוש ההלכתי שניתן בהמשך לאותו ציווי. ובעיקר, במרכז יום הכיפורים המקראי לא עמד האדם הפרטי שמתפלל על חטאיו. הדמות הראשית הייתה הכהן הגדול, והאירוע המרכזי היה טקס ארוך ומורכב שנועד לטהר את המשכן, ובהמשך את בית המקדש. פרופ' ברוך יעקב שוורץ מהחוג למקרא באוניברסיטה העברית מסביר שבמקרא הכפרה אינה מושגת בראש ובראשונה באמצעות השביתה ממלאכה או עינוי הגוף. היא מתרחשת באמצעות עבודת הכהן הגדול. אחרי פירוט הטקס בויקרא ט"ז נאמר: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם". כלומר, הציבור מתענה ושובת ממלאכה בזמן שהכהן מבצע את הכפרה.
(נפתח באתר וואלה)