איך פריזמה עובדת

בראש כל סיפור מופיעים שני פסי אור. הם נראים דומה ואומרים דברים שונים לגמרי, ולכן הם מסומנים בשמות ולעולם אינם ממוזגים למספר אחד.

מד הסיקור עונה על השאלה «מי פרסם»: הוא סופר מכמה כלי תקשורת בכל מחנה הגיע סיקור, לפי דירוג כלי התקשורת. הוא מוצג תמיד, כי לכל כתבה יש מפרסם ידוע. זהו גם המד שמזין את זיהוי נקודות העיוורון.

מד הניסוח עונה על שאלה אחרת: «כיצד נכתב». הוא נמדד לפי המילים של הכתבות עצמן, לא לפי זהות המפרסם. כתבה בהארץ על מזג האוויר אינה «שמאלית», וכתבה שכתבה «ריבונות ישראלית» היא ימנית — בלי קשר לשאלה מי פרסם אותה. שתי כתבות מאותו עיתון יכולות לקבל ציונים הפוכים, ובדיוק בגלל זה שני המדדים עשויים להצביע לכיוונים שונים. פער כזה אינו תקלה: הוא המידע.

הניתוח נעשה בשני שלבים. תחילה קורא מודל שפה כל כתבה חדשה (עד מכסת הקריאות של כל ריצה) וקובע אם היא פוליטית במובהק. רק כתבה פוליטית מקבלת ציון ניסוח: ספורט, מזג אוויר, כלכלה, תרבות ובידור נקראים, אבל אינם מקבלים ציון. באותה קריאה המודל מסווג גם את נושא הכתבה — חדשות, תרבות ופנאי, או פריט שגרתי כמו תחזית, הורוסקופ או תוצאות משחק — ופריט שגרתי שהמודל סיווג בשעת הקליטה אינו מקבל ציון ניסוח גם אם יש בו פוליטיקה; סיווג נושא בלבד שניתן בדיעבד לכתבה ישנה אינו מוחק ציון שכבר היה לה. אחר כך עוברת כל כתבה פוליטית לניתוח לשוני — למעט מקרי הכשל והחריגים שמפורטים בהמשך, בפרק על מה שהוכרע בידי מודל שפה — ושם המקור אינו נמסר למנתח: הוא רואה כותרת וטקסט בלבד. זה מונע את המלכוד שבו המערכת פשוט חוזרת על הדירוג שהיא עצמה נתנה לעיתון.

כל כתבה מקבלת ציון בין 2- (מסגור שמאלי מובהק) ל־2+ (מסגור ימני מובהק). ציון 0.75- ומטה נחשב שמאל, 0.75+ ומעלה ימין, והשאר מרכז. כדי שמקור בודד שמפרסם עדכונים רבים לא יטה את התמונה, כל מקור תורם למד הניסוח 2 כתבות לכל היותר — הבטוחות ביותר שלו. במד הסיקור כל מקור נספר פעם אחת: המד מונה כלי תקשורת, לא כתבות. האחוזים בשני המדדים מעוגלים כך שיסתכמו בדיוק ב־100.

מתי מד הניסוח אינו מוצג. הוא טוען טענה אחת: «כך ניסחו כלי תקשורת שונים את אותו סיפור». כשהטענה אינה נכונה, אנחנו לא מציירים אותו. סיפור שסוקר על ידי מקור אחד בלבד לעולם לא יקבל מד ניסוח — אין עם מה להשוות — וגם סיפור שבו פחות מ־2 כתבות נשאו סימני מסגור לא יקבל. עדיף להציג כלום מאשר מד שנבנה ממשפט אחד. מד הסיקור ממשיך להופיע גם אז.

הציון של כל כתבה נסמך על מאגר מונחי מסגור: זוגות מילים שהבחירה ביניהן היא עמדה. «כיבוש» מול «ריבונות», «הפיכה משטרית» מול «רפורמה משפטית», «מסתננים» מול «מבקשי מקלט» — כותב המתאר בדיוק את אותה עובדה בוחר צד כשהוא בוחר מילה.

המאגר לא נכתב ביד, והוא לא קופא במקום. המערכת מגלה מונחים חדשים מתוך הסיקור עצמו: כשכמה כלי תקשורת מדווחים על אותו אירוע, מילה שמופיעה אצל חלקם ונעדרת אצל אחרים היא מועמדת — הנושא זהה, רק הניסוח שונה. הגילוי הזה הוא חשבון קבוצות פשוט ואינו נעזר בדירוגי המקורות שלנו. רק אחרי הגילוי מדרג מודל שפה את המונח עצמו, גם הוא בלי לדעת מי השתמש בו. כך המאגר מתעדכן עם השיח ולא נשאר תקוע בעברית של אתמול.

מונח שרק מציין על מה הכתבה מדברת ולא כיצד — «ביטחון», «הפגנה», «כנסת» — אינו נכנס למאגר הניקוד, וגם לא שמות ארגונים: אזכור ארגון אינו תמיכה בו.

המאגר פתוח לעיון, כולל הציון של כל מונח, מתי נצפה לראשונה ומתי דורג לאחרונה: רשימת המונחים — מונח שהוצא מהמאגר מוסר גם ממנה, כי איננו עומדים עוד מאחורי הציון שלו. בכל כתבה בעמוד הסיפור מוצגים המונחים שנמצאו בה — כדי שתוכלו לפתוח את הקישור ולבדוק אותנו.

מה אומר הצבע של מונח. מונח צבוע בצבע המחנה שהציון שלו במאגר מצביע עליו — הצבע הוא של המילה, לא של העיתון שפרסם אותה, ולכן הוא עשוי להיות שונה מהפס הצבעוני בשולי הכרטיס, שמסמן את דירוג המקור. הצבע כאן נקבע לפי סימן הציון בלבד: כל ציון שלילי הוא שמאל וכל ציון חיובי הוא ימין, גם אם הוא נמוך. סף ה־0.75 שלמעלה מדרגכתבה שלמה, ולא מילה בודדת. צבע מופיע רק על מונח שאנחנו זיהינו בכתבה בזמן הניתוח. מונח בקו מקווקו ובלי צבע פירושו שאין ציון שאנחנו מוכנים לתלות בו כאן — ולא בהכרח שאין לו ציון כלל. בין הסיבות: המונח עדיין לא נכנס למאגר; הוא במאגר אך מסומן «בבדיקה», ואז הציון שלו אינו מדרג כתבות; הוא הוצא מהמאגר מאז שהכתבה נותחה, ואז אנחנו כבר לא עומדים מאחורי הציון שהיה לו; הוא מופיע בכתבה רק בתוך מירכאות — ציטוט של מישהו אחר איננו הניסוח של העיתון, ואיננו מדרגים אותו ככזה; או שהמונח צוטט על ידי המודל אך לא נמצא בסריקה שלנו, ואז אין לנו ציון משלנו שעמד מאחוריו.

מה הצבע לא אומר. רשימת המונחים של כתבה ננעלת בזמן הניתוח, ומונח שנכנס למאגר אחר כך אינו נוסף לה בדיעבד. הסייג: אם הכתבה עוברת ניתוח מחדש בתחזוקה של המערכת, היא נסרקת שוב מול המאגר העדכני — ואז גם הציון שלה מחושב מחדש באותו מעבר, כך שמה שמוצג תמיד תואם לניתוח האחרון שלה. הציון עצמו חי בכל מקרה: אנחנו מדרגים מונחים מחדש כשהשימוש בהם משתנה, ולכן הצבע שאתם רואים היום משקף את המאגר כפי שהוא היום. זו הסיבה שהמונחים הצבועים תמיד יופיעו ברשימה שלמעלה עם אותו ציון ואותו צבע.

לכל מקור ציון עמדה על ציר שבין 2- ל־2+, המקבץ אותו לאחד משלושה מחנות: 1- ומטה שמאל, בין 1- ל־1+ מרכז, 1+ ומעלה ימין. את רשימת המקורות שבמעקב, עם הציון של כל אחד, אפשר לראות בעמוד המקורות.

איך נקבע הציון? הוא אינו נמדד. אף אחד לא ספר כתבות ולא הריץ נוסחה. השיטה בפועל היא מיקום יחסי: הציר מוגדר מראש על ידי המקורות הקיצוניים שבשני קצותיו, וכל מקור נוסף ממוקם ביחס אליהם — לא בבידוד. כך למשל אתר חדשות ציוני־דתי הוצב מתחת לעיתון בעל קו ימני מוצהר, מפני שהראשון הוא מערכת חדשות מדווחת והשני מוביל קו עריכתי. הבסיס הוא הקו העריכתי הגלוי של כל כלי תקשורת וכיצד הוא נתפס בשיח הישראלי.

כל הציונים נוצרו על ידי מודל שפה. כולם, לא רק החדשים. הציונים של שנים־עשר המקורות הראשונים נכתבו כחלק ממסמך התכנון של המערכת, והציונים של זמן ישראל, כיפה ו־JDN נוספו מאוחר יותר באותה דרך: מודל שפה התבקש למקם אותם ביחס לקיימים, על סמך הידע הכללי שלו על כלי התקשורת האלה. אדם אישר אותם לפני שנכנסו לאתר, אבל אישור אינו כתיבה. המודל לא קרא אף כתבה של אף אחד מהמקורות ולא ספר דבר.

גם חמשת המקורות שנוספו בספטמבר 2026 — TheMarker, כיכר השבת, כל רגע, שקוף והמקום הכי חם בגיהנום — הוצעו כך, ואדם אישר אותם באותו אופן. מה שהשתנה הוא הנימוק שנכתב לצד כל ציון: TheMarker הוצב צעד אחד שמאלה מגלובס, המתחרה הישיר שלו, ולא ירש את ציונו של הארץ; כיכר השבת וכל רגע קיבלו את ציונו של JDN, מתוך עקביות עם המקור החרדי שכבר היה במערכת. גם נבדק במדידה שהם אינם משכפלים זה את זה. הנימוקים שמורים בקוד לצד הציונים, אבל נימוק כתוב אינו מחקר, והוא אינו הופך את הציון לדבר שאדם כתב.

איננו נשענים על מחקר חיצוני שנוכל להפנות אליו. אנחנו כותבים את זה במפורש כי מספר שמוצג בלי מקור נראה סמכותי יותר משהוא.

משתי סיבות אנחנו חושבים שזה עדיין הוגן. ראשית, הציון של המקור אינו משפיע כלל על מד הניסוח — הוא נמדד מהמילים של הכתבות עצמן, בלי שהמנתח יודע מי פרסם אותן, כך שגם דירוג שגוי אינו מעוות את הניתוח הלשוני. שנית, הציונים שמורים במסד הנתונים וניתן לתקן אותם בלי פריסה מחדש של האתר. אם לדעתכם דירוג מסוים שגוי — נשמח לשמוע ולבחון אותו מחדש.

הדירוגים מזינים את מד הסיקור ואת זיהוי נקודות העיוורון — ולא את מד הניסוח. אנחנו מודעים לכך שדירוג כלי תקשורת שלם הוא בעצמו קביעה שנויה במחלוקת, ולכן הפרדנו: השאלה «כיצד נוסח הסיפור» נענית מתוך המילים של הכתבות, בלי שהמנתח יודע מי פרסם אותן. השאלה «מי לא מסקר» היא טענה על קהלים — «קוראי הימין לא נחשפו לסיפור הזה» — ואי אפשר לענות עליה מניתוח מילים: ניתוח של כתבות שנכתבו אינו יכול לומר דבר על כתבות שלא נכתבו.

כשסיפור מסוקר רק בצד אחד של המפה, אנחנו מסמנים אותו כנקודה עיוורת של הצד השני. הכלל: לסיפור צריכים להיות לפחות 2 מקורות שונים; מחנה נחשב «עיוור» לסיפור אם אף אחד מכלי התקשורת שלו לא סיקר אותו. די במקור אחד כדי שהמחנה לא ייחשב עיוור — השאלה היא אם ראו, לא כמה כתבו. כששני האגפים חסרים — סיפור שמסוקר רק במרכז — אף אחד מהם לא מסומן. המרכז לעולם אינו נשמר על הסיפור כנקודה עיוורת — הסימון מכוון לפער בין שמאל לימין.

בעמוד «מה פספסת» יש גם תצוגה לקוראי מקורות המרכז: הסיפורים שאף אחד ממקורות המרכז לא סיקר, באותו כלל של לפחות 2 מקורות ובאותו חלון של 7 ימים. זו תצוגה שמחושבת בזמן הקריאה מספירת המקורות — לא סימון שנשמר על הסיפור, ולכן היא לא מופיעה כתג במהדורה.

החישוב נשען על מד הסיקור — כלומר על דירוג המקורות — ולא על ניסוח הכתבות, מהסיבה שהוסברה למעלה.

אפשר לעיין בכל הסיפורים המסומנים בעמוד «מה פספסת».

לכל סיפור שמסוקר בלפחות שני מקורות שונים, מודל שפה מפיק שני טקסטים: אמ;לק — סיכום עובדתי קצר של מה שקרה, וניתוח סיקור — תיאור של ההבדלים באופן שבו הצדדים מסקרים. שני הטקסטים מסומנים תמיד בתווית «נוצר על ידי AI».

הכתיבה כפופה לכללי ניטרליות מחמירים: עברית עיתונאית תקנית ללא מונחים טעונים של אף צד (לא «מחבלים» ולא «פעילים» כשהדבר שנוי במחלוקת; לא «רפורמה משפטית» ולא «הפיכה משטרית», אלא «השינויים במערכת המשפט»).

כלל שני המקורות: האמ;לק מציין עובדה כנתון רק אם היא מופיעה בלפחות שני מקורות; אחרת היא מיוחסת במפורש («לפי דיווח ב־X»). הניתוח מתאר את הסיקור, לא את המציאות — «הימין מדגיש…», «השמאל מוביל ב…» — ולעולם אינו קובע איזו מסגור נכון. אין בו דעות, תחזיות או תארים רגשיים.

יממה אחרי הכתבה הראשונה בסיפור, האמ;לק וניתוח הסיקור נכתבים מחדש רק כשמשהו מהותי משתנה: מחנה חדש מצטרף לסיקור, סיפור אחר מאוחד לתוכו, או שהוא מקבל תקציר בפעם הראשונה. כתבות ומקורות נוספים ממחנות שכבר סיקרו אותו מתווספים לסיקור, אבל לא לטקסט.

כמעט כל שיפוט ערכי בפריזמה נוצר על ידי מודל שפה — לא נמדד ולא נכתב על ידי עורך אנושי. זו הרשימה המלאה, כדי שלא תצטרכו להסיק אותה בעצמכם.

הוכרע על ידי מודל שפה:

• ציוני העמדה של כל המקורות — כמתואר למעלה. ללא קריאת כתבות וללא ספירה.
• הציון של כל מונח מסגור (gemini-3.1-flash-lite) — האם «כיבוש» הוא מונח מסגור, היכן הוא על הציר, ומהו המונח הנגדי שלו. כל מונח מפורסם עם הציון שלו ברשימת המונחים.
• ניתוח המסגור של כל כתבה (gemini-3.1-flash-lite) — הציון שמזין את מד הניסוח. המודל רואה כותרת וטקסט בלבד, בלי שם המקור. כשהשלב כולו לא הספיק לרוץ, או כשהכתבה נמצאת מעבר למכסת הקריאות של אותה ריצה, המודל אינו קורא אותה באותה ריצה: כתבה שסריקת המונחים כבר נתנה לה ציון מוקדם שומרת אותו, וכתבה שהסריקה לא נתנה לה ציון נשארת בלי ציון ניסוח — ואם הציון המוקדם מספיק ודאי, הוא זה שמזין את המד במקום המודל. בשאר מקרי הכשל של הקריאה למודל, המתוארים בסעיף על הסיווג, הציון המוקדם נמחק ואינו נשאר.
• שיבוץ כתבה לסיפור (gemini-3.1-flash-lite) — לכל כתבה חדשה שנוסחת הדמיון מצאה לה סיפורים מועמדים (עד 3), איזה מהם מסקר את אותו אירוע ממשי — או אף אחד. עד ספטמבר 2026 נשאל המודל רק על התחום האפור, וציון גבוה צירף מעצמו; כיום המספר רק מציע, וההכרעה היא של המודל. כשהמודל אינו זמין, הכלל המספרי הישן מכריע במקומו, והצירוף נרשם כלא־מאומת.
• אישור איחוד של קבוצת סיפורים (gemini-3.1-flash-lite) — אילו מהסיפורים בקבוצה מתארים את אותו אירוע. אותה הכרעה מכריעה את שני מסלולי האיחוד, מאותו זיכרון הכרעות: גם איחוד של סיפורים שהתעדכנו באותה ריצה, וגם הקיבוץ החוזר.
• האמ;לק וניתוח הסיקור (gemini-3.1-flash-lite) — מסומנים באתר בתווית «נוצר על ידי AI».
• קטגוריית הסיפור (gemini-3.1-flash-lite, באותה קריאה שכותבת את האמ;לק) — הדגלון (מדיני · כלכלה · חברה · עולם) שמופיע ליד כל סיפור במהדורה, מתוך רשימה סגורה. תשובה לא מזוהה — אין דגלון, והסיפור מופיע תחת «הכול» בלבד.
• הסיווג אם כתבה פוליטית בכלל, ומה נושאה (gemini-3.1-flash-lite, באותה קריאה של ניתוח המסגור) — ולכן גם אילו כתבות מקבלות ציון ניסוח. המודל קורא כל כתבה חדשה, עד מכסת הקריאות של הריצה; כתבה שסווגה בשעת הקליטה כלא־פוליטית, או כפריט שגרתי (תחזית, הורוסקופ, תוצאות משחק, רכילות, תוכן ממומן, לקט או רשימה קבועה), אינה מקבלת ציון. כשקריאה שהכתבה נכללה בה נכשלת, מחזירה תשובה שאיננה ניתנת לקריאה, או לא נשלחת כלל מפני שנגמר הזמן באמצע השלב או שאין גישה למודל — הכתבה נרשמת כלא־פוליטית בלי שהמודל הכריע בה, ומונחי המסגור שהסריקה כבר מצאה בה נמחקים איתה. חלק מההחרגות האלה הן אפוא כשל טכני ולא קביעה.

לא הוכרע על ידי מודל שפה — חשבון בלבד:

• גילוי מונחי המסגור — חשבון קבוצות על מילים שמופיעות אצל חלק מהמדווחים על אותו אירוע ונעדרות אצל אחרים. דטרמיניסטי, ואינו נעזר בדירוגי המקורות.
• ציון הדמיון בין כתבות — נוסחה קבועה: במצב הטמעות 0.6·קרבה משמעותית ועוד משקל לחפיפת מילים ולקרבה בזמן; מתחת לרצפה של הסולם של המועמד (0.6 בהטמעות, 0.16 בגיבוי המילולי) הכתבה מתחילה סיפור חדש בלי לשאול מודל, וממנו ומעלה הציון רק מדרג מועמדים — ההכרעה בין המועמדים היא של מודל השפה (ראו לעיל). ציון 0.69 ומעלה מצרף מעצמו רק כשהמודל אינו זמין.
• ספירת האחוזים בשני המדדים — מקור אחד לספירה במד הסיקור, כלל 2 הכתבות למקור במד הניסוח — ועיגול שמסתכם ב־100.
• זיהוי נקודות העיוורון — ספירת מקורות בלבד, ללא מודל.

וגם המספרים עצמם. הספים שקובעים מתי כתבה נחשבת ממוסגרת (0.75) ומתי מקור מספיק כדי שסיפור ייחשב מסוקר — כמעט כולם נכתבו על ידי מודל שפה. חלקם במסמך התכנון המקורי של המערכת, חלקם בעת הוספת מד הניסוח. אדם שינה אחדים מהם ידנית מאוחר יותר. כלל נקודות העיוורון עצמו — «אף מקור של המחנה לא סיקר» — הוא הכרעה של עורך מספטמבר 2026, שהחליפה סף אחוזים (10%) שמודל שפה כתב; הסף ההוא סימן מחנה כעיוור גם כשמקור אחד שלו סיקר, רק משום שהאחרים כתבו יותר.

יוצאי הדופן: ספי הצירוף של שני המצבים נשענים על מדידה מול 17 זוגות כותרות אמיתיות מתויגות, והמדידות עצמן מתועדות בקוד — אך גם הם הצבות. סף ההטמעות (0.69) הוצב בתוך הפער שנמדד בין הזוגות החיוביים לשליליים: כל נקודה בפער מפרידה בין המתויגים באותה מידה — ומאז ספטמבר 2026 הוא אינו מכריע דבר בעצמו כל עוד המודל עונה: הוא מדרג מועמדים, ובניגוד לסף המיזוג (שבלי תשובה אינו מאחד) הוא מצרף מעצמו כשהמודל אינו זמין. סף הגיבוי המילולי (0.32) הוא כפולה שנבחרה של תקרת הזוגות השליליים במדד המילולי — מדד אחר לגמרי, בסולם אחר. הספים התחתונים (0.16 ו־0.6) הם הצבה מובהקת אף יותר: המילולי נתלה באותה תקרה שנמדדה ויושב מעט מתחתיה, ואילו זה של ההטמעות רחוק ממדידה לגמרי — הוא מתחת לכל הזוגות המתויגים — הכרעה של דיוק־תחילה, לא ממצא, שמעבירה כמעט כל התאמה גבולית להכרעת מודל שפה. סף המיזוג (0.97) הוא מקרה בפני עצמו, כי הוא אינו מכריע דבר: זוג סיפורים שחוצה אותו רק מועמד לאיחוד, וההכרעה עצמה היא של מודל השפה. גם הוא הצבה מול מדידה, כמו הסף המילולי — אך מדידה מסוג אחר: לא תיוג אנושי של זוגות, אלא ספירה של כמה זוגות סיפורים חיים חוצים כל נקודה — והוא הוצב בנקודה שמשאירה מספר מועמדים שהבדיקה מספיקה לו. שאר המספרים הם החלטה: מספר הסיפורים המועמדים שמוצגים למודל לכל כתבה (3) הוא הצבה ולא מדידה — הדירוג המספרי הוא מנגנון הכיסוי, ההכרעה היא של המודל; סף הקשרים של הקיבוץ החוזר (0.66) נגזר מאותם זוגות ונבדק מול התפלגויות שנמדדו על סיפורים חיים — אך אלה ההכרעות של המערכת עצמה ולא תיוג אנושי, ולכן זו בדיקת סבירות ולא אישור חיצוני. נקודת החיתוך עצמה נותרה הכרעה. שינוי של כל אחד מהם משנה את מה שאתם רואים.

החמצות מכוונות. מכיוון שאנחנו מעדיפים דיוק על פני כיסוי, לפעמים שני דיווחים על אותו אירוע יוצגו כשני סיפורים נפרדים. זו תוצאה מכוונת: מיזוג שגוי פוגע באמון הרבה יותר מהחמצה.

מצב גיבוי לקסיקלי. כשאין מפתח למודל ההטמעה (embeddings), או כשהווקטורים עצמם חסרים — למשל אחרי החלפת מודל ההטמעה, עד שהסריקה משלימה אותם — המערכת עוברת להשוואה מילולית בלבד. עברית עשירה בפרפרזות, ולכן כותרות על אותו אירוע חולקות לעיתים מעט מילים משותפות — במצב זה הכיסוי יורד וייתכנו יותר החמצות.

טקסט חלקי. אנחנו קוראים רק את הכותרת והתקציר מתוך הפיד (RSS), לא את גוף הכתבה. הדירוגים הם הערכות שעשויות לטעות, וגם מודל השפה עלול לשגות. לכל טקסט שנכתב על ידי AI יש תווית, וכל כתבה מקושרת למקור המקורי כדי שתוכלו לבדוק בעצמכם.

ציטוט מול אמירה. כתבה המצטטת דובר שאמר «הכיבוש» אינה מסגרת את הסיפור — היא מדווחת. אנחנו מפרידים בין מה שכתוב במרכאות למה שהכתבה אומרת בקולה שלה, אבל ההפרדה נעשית על סמך סימני פיסוק בכותרת ובתקציר בלבד, וציטוט לא מסומן עלול להיספר בטעות.

המאגר לומד מה שמסוקר. מונחי מסגור מתגלים מתוך סיפורים שכמה כלי תקשורת סיקרו. נושא שרק צד אחד מדווח עליו לא יתרום מונחים חדשים למאגר — כך שדווקא בנושאים השנויים ביותר במחלוקת הכיסוי הלשוני עשוי להיות דליל יותר.

מחנה שאיננו יכולים לקרוא עלול להיראות עיוור. חלק בסיקור נמדד במקורות, לא בכתבות, כך שמחנה שמפרסם פחות אינו נענש על כך. אבל מחנה שהשרתים של כלי התקשורת שלו מסרבים לפריזמה — ולכן כתבותיהם אינן נקראות כלל — עלול להיראות «עיוור» לסיפורים שהוא דווקא סיקר: מבחינת המערכת, מקור שלא נקרא לא סיקר.

פידי ה־RSS מתפרסמים לצורך הפצה. אנחנו שומרים כותרת, תקציר, קישור ותמונה בלבד, מציגים את שם המקור בבירור, ותמיד מקשרים החוצה לכתבה המקורית. אין בפריזמה עקיפת חומות תשלום ואין פרסום מחדש של טקסט מלא.